מוזיקה היא שפה ותופים הינם אחד מהכלים לדבר בה.
ספר זה מציג גישה חדשנית ללמידת "תופית" דרך ציורים ומשחקי זיכרון.
כמו שבילדותינו קודם למדנו לדבר
ורק לאחר מכן לקרוא,
רק לאחר הכרת המושגים הבסיסיים
ב"תופית" דרך השיטה שבספר נלמד לקרוא
אותם בדרך התווים המסורתית.
הספר זמין בגרסה קשיחה ובגרסה דיגיטלית.
מה לומדים בתכלס?
בספר תלמדו לנגן מקצבים בסיסיים ונפוצים ברוק ופופ ותקבלו בו הבנה תיאורתית
בסיסית וחשובה לתקשורת בין מוזיקאים.
הספר מכיל:
-
מקצבים עם בייסדראם בחלוקת שמיניות, במשקלים ארבעה רבעים ושש שמיניות.
-
מושגי תיאוריה וקריאה בסיסיים כמו צורות התווים, פעמה, משקל, וכו'.
-
לימוד ספירת רבעים, שמיניות, ושש עשריות.
-
מעברים פשוטים באורך ארבעה רבעים, שני רבעים ורבע.
מה הסיפור של הספר?
צירוף מקרים הוביל לכך ששני תלמידים עם לקות בראיה התחילו ללמוד אצלי במקביל.
קריאת תווים בסיסית הייתה חלק בלתי נפרד מתהליך הלימוד שלי, וקריאה עבורם הייתה משימה קשה מידי, לפחות להתחלה.
איך אלמד אותם?
בשיעור איתם השתמשתי באייפד לציור "תווים" גדולים וצבעוניים, אבל חשבתי שיש פתרון טוב יותר.
באותו הערב לאחר השיעורים כבר חזרתי הבייתה ואיירתי את האיורים שנמצאים כיום בספר.
ידעתי שהאיורים יעזרו- הצבעים, הגודל, ואיפיון הכלים הופכים אותם ברורים יותר
לעומת תווים שנראים כמו נמלים.
אבל הציקה לי המחשבה שהם יצטרכו ללמוד מהדף או מהמסך.
הדף מהשיעור הראשון
פתאום נזכרתי בעצמי בתחילת הדרך, איך היה קשה לי לזכור ולאלתר בלי להסתכל על תווים.
עם כמה שהסתדרתי איתם, אני זוכר איך לא יכולתי בלעדיהם. הייתי כבול לדף.
אז אני פותר להם את בעיית התווים עם ציורים.
אבל מה בכלל ההבדל?
אולי לא ככה צריך ללמוד שפה?
הבנתי שהם צריכים עזרה לזכור את המקצבים, כדי להתנתק מהתווים והציורים.
לא רק הם, אולי כל תלמיד מתחיל.
איך זוכרים מקצבים בהתחלה? איך זוכרים מילים בשפה חדשה?
אני במסיבת הסיום של כתה ו', קורא מתווים
בזיכרון יש פרדוקס- ככל שיש לנו יותר פרטים על משהו, אנחנו נזכור אותו יותר טוב.
החלטתי ליצור משחק זיכרון ושפה חדשה מהאיורים.
נתתי ייצוג של צורה מוכרת ל10 מקצבי מפתח קצרים, שבאמצעות צירופים שונים שלהם נוכל לנגן עוד עשרות מקצבים אחרים- בלי להסתכל על הדף.
יצרתי אסוציאציות ומצאתי טריקים לזיכרון מהנראות של האיורים.
המנגינה של כל מקצב, הפעלת הדימיון באסוציאציות ועושר הפרטים בציורים נותנים לנו ביחד
יותר פרטים על כל מקצב ולמעשה מקלים על הזיכרון.
משימת סיכום משחק הזיכרון בספר
לשיעור השני של אותם תלמידים כבר הגעתי עם קובץ ראשוני המכיל ציורים והסברים פשוטים וברורים ככל האפשר. זה עבד. זה דרש תרגול מן הסתם, אבל השיטה עבדה.
במהלך חודשים ניסיתי את השיטה עם תלמידים ישנים וחדשים.
שיפרתי, תיקנתי ועדכנתי גרסאות בקובץ הספר.
ראיתי שגם לא לכל תלמיד זה מתאים, ועם חלקם אני רק נעזר בספר באיורים של המקצבים, בלי משחק זיכרון.
אני מבין גם שהשיטה היא לא פתרון לעד.
אבל ראיתי שהיא עוזרת לי ללמד תווים.
ראיתי שהיא עוזרת לתלמידים להתחיל לתופף ודוחה להם אתגר אחד מיני רבים להמשך.
הספר לא בא להחליף את התווים. הוא נחיתה רכה יותר.
מבט על על מערכת התופים, איור מסכם המקרא בספר
תמיד לימדתי עם אמצעים ויזואליים.
ראיתי בספר הזדמנות לבצע ברמה אסתטית גבוהה יותר את מה שגם ככה הייתי
מצייר במחברות תלמידיי בזמן שיעור מוגבל.
לכן הספר היה גם הזדמנות להוסיף דפי תיאוריה, מקרא תופים, ולעצב הכל
בצורה מזמינה ונעימה יותר.